סמליה של אולדנבורג, ומבנים היסטוריים

קסרקטינים בשוק הסוסים
לפני מלחמה"ע הראשונה היה לחיל המצב באולדנבורג תפקיד חשוב. הקסרקטינים בשוק הסוסים היו הבסיס של חטיבת חיל הרגלים מס' 91 של אולדנבורג
.

לפאן
הלפאן, שהוקם בשנת 1467/68, נחשב כסמל של אולדנבורג. בעבר היה מגדל הפעמונים של קפלת הרוח הקדושה (Heilig-Geist-Kapelle), היום הוא מקום מפגש פופולרי במרכז העיר.

 מרכז התרבות PFL

אחת מנקודות השיא האדריכליות בחזות העיר של אולדנבורג הינו מרכז התרבות PFL, הממוקם בתוך בית החולים פטר-פרידריך-לודוויג לשעבר, אשר הוקם כבית חולים בשנים 1838-1841 בסגנון הקלאסיציזם המאוחר. הבניין, המורכב משלושה אגפים עם חזית ברוחב של 65 מטרים הפונה לרחוב, אכסנדרת עמודים מחולקת לשישה חלקים, ומבנים נלווים רבים, הינו בעל נוכחות עצומה. חזות זו משכיחה כי כניסת הרכבים המעוקלת באלגנטיות הובילה פעם לכניסה של בית חולים. לבסוף היה הבניין קטן מדי לשם מטרתו המקורית. לאחר יציאת מוסדות בית החולים העירוני ממנו, שופץ מכלול הבניינים המוגנים, והוכן לשימושים תרבותיים.

 

ככר השלום (Friedensplatz) עם עמוד

בשנת 1878 הוקם עמוד השלום לזכר קרבנות מלחמת 1870/71.

 

התיאטרון הממלכתי (Staatstheater)

מאז 1893 בולט התיאטרון הממלכתי של אולדנבורג עם כיפתו בחזות העיר ומצביע עד היום באופן מרשים על תקופת הרוזנים והדוכסים.

 

בית דגודה (Degode)

הקמתו של בית דגודה, על שם משפחת הסוחרים דגודה, הושלמה בשנת 1617. הבניין, עם מבנה הגג הבולט, הינו אחד הבניינים העתיקים ביותר אשר שרדו בעיר. בתוך הבית, אשר נבנה בסגנון המשלב שלד עשוי עץ עם בניה מאבן (Fachwerk), תקרת עץ מיוחדת עם ציורים.

 

מגדל אבק השרפה (Pulverturm)

מגדל אבק השרפה הינו השריד השלם האחרון המזכיר את ביצוריה העתיקים של אולדנבורג. לצד מגדל אבק השרפה, אשר הוקם בשנת 1529, נותרו שרידים של חומת העיר. בתקופה שבין 1730 לבין 1765, בה שלטו הדנים באיזור, שימש המגדל לאחסון אבק שריפה. ביצורי העיר נהרסו 200 שנה לאחר הקמתם. מגדל אבק השרפה נשמר בזכות שימושו כמחסן לקרח לארוחות אשר הוכנו במטבח החצר. כיום מתקיימים במגדל אבק השרפה תערוכות אמנות.

 

בית העירייה הישן (Altes Rathaus)

בית העירייה הישן משנת 1888 נחשב כ"בניין המקורי ביותר של תקופת ה-Gründerzeit" (מונח המתאר תקופה כלכלית באירופה של המאה ה-19), זאת במיוחד לאור צורת המשולש שלו. הבניין משמש עד היום כמקום מושב של ראש העיר.

 

כנסיית למברטי

לכנסיית למברטי בככר השוק של אולדנבורג היסטוריה רבגונית:
כלפי חוץ חזות של כנסיית אולם ניאו-גותית, כלפי פנים רוטונדה קלאסיציזטית - ניגודיות זו הופכת את כנסיית למברטי למרתקת במיוחד. הכנסיה האוונגלית נבנתב במקור בסביבות 1200. בשנת 1795 נהרסה הכנסיה מלבד קירותיה החיצוניים. בפנים המבנה הוקמה הכנסיה העגולה עם כיפת זכוכית. מגדל הכנסיה וארבעה המגדלים המסמנים את הפינות התווספו רק בין השנים 1885 לבין 1887.

 

בניין משמר הארמון (Schlosswache)

בניין משמר הארמון אשר מול הארמון מסמן מאז 1839 את הגבול בין תחום הארמון לבין האיזורים האזרחיים. התבליט בגמלון מזכיר את הניצחון על נפוליאון.

 הארמון (Schloss)

במקום בו מתרומם כיום ארמון אולדנבורג המפואר עמד בעבר מבצר מים. חזותו הנוכחית של הארמון הינה תוצאה של השינויים המבניים אשר בוצעו בימיו של הרוזן אנטון גונתר (1583-1667). בין השנים 1607 ו-1615 הוא יזם את הפיכת המבצר בעל האופי הימיבינימי לארמון מפואר בסגנון הרנסנס. מאז הוא שירת את כל הרוזנים והדוכסים הגדולים של העיר כמושבם.

גם במאות שלאחר מכן שינה הארמון את מראהו לעתים קרובות. בין 1737 לבין 1753, בתקופת שלטון הדנים, בוצעו מספר שינויים מבניים בארמון של אולדנבורג: שונתה צורת הגג, מעבר הרכבים במגדל נסגר, ובמקומו נבנה שער ראשי. בין 1774 לבין 1778 נבנה בנוסף אגף צפון-מזרחי. שם התגורר המושל והשר הדני פרידריך לוין הרוזן הולמר. על שמו כינה מן הסתם הדוכס פרידריך אאוגוסט את האגף "אגף הולמר". יורשו, הדוכס פטר לודוויג, הקים את שתי הקומות של "אגף הספרייה", וזימן את צייר החצר היינריך ווילהלם טישביין (1751-1829) לעצב את פנים הארמון בסגנון הקלאסיציזטי. בשנת 1894 נהרס "אגף הלשכה" (Kanzleiflügel) המעורער.

מאז 1921 מהווה הארמון של אולדנבורג חלק של המוזאון הארצי לאמנות והיסטוריית התרבות.

 

ארמון הנסיך (Prinzenpalais)

בארמון הנסיך, אשר נבנה בשנים 1821 עד 1826 למען נכדיו של הדוכס הגדול פטר פרידריך לודוויג, מוצגת כיום תערוכה של אמנות המאה ה-19 וה-20, בין היתר עבודות של הצייר ראדזיוויל מדנגסט.

 

המדרחוב

המדרחוב באולדנבורג הינו המדרחוב הרצוף העתיק בגרמניה. הוא הוקם בשנת 1967, בתקופה בה היו קיימים בערים אחרות רק רחובות בודדים בהם נאסרה תנועת מכוניות. המדרחוב בולט בבניינים היסטוריים, סמטאות קטנות, מגוון רחב של חנויות קטנות, ועסקי הסעדה. רח' וואל טוען לתואר של רחוב המסבאות באולדנבורג.

 

נהר ההונטה

שמה של אולדנבורג בפי העם הוא גם "עיר ההונטה". נהר ההונטה, המהווה זרוע של נהר הווזר, קובע בשתי זרועותיו את חזות העיר.

החלק המכונה נהר ההונטה הישן זורם קרוב למדרחוב הפנים-עירוני, לאורך גן הארמון, ונשפך אל הנמל הישן, מתחת לשער הסכר. מבקרי מרחצי אולנטיס (OLANTIS) יכולים אפילו לשחות במי נהר ההונטה הישן.

האפיק של "נהר ההונטה החדש" נוצר בעקבות עבודות בתעלת החוף. תעלת החוף הינה תעלת חיבור באורך 70 ק"מ המחברת את תעלת דורטמונד-אמס עם נהר ההונטה, וודרכו עם נהר הווזר. מתחת לאיזור הנמל המורחב, המאפשר לאניות להסתובב, מתאחד נהר ההונטה החדש עם נהר ההונטה הישן.

 

גשר צציליה (Cäcilienbrücke)

גשר צציליה מאפשר חצייה מיוחדת במינה של נהר ההונטה. כדי לאפשר לאוניות לעבור מתחת לגשר, הגשר מתרומם במספר מטרים. הולכי רגל ורוכבי אופניים יכולים להמשיך בדרכם, מאחר ונפתחים מעברים חדשים דרך מגדלי הגשר. את הגשר המתקפל הראשון בנה במקום זה הדוכס הגדול פרידריך אאוגוסט בשנת 1832, וכינה אותו גשר צציליה, על שם אשתו.